עומק, חמלה, יציבות.
תהל נושאת בתוכה את השקט של אדמה אחרי הגשם — מלאה, חמימה, בלתי ניתנת לערעור. הצבע העשיר אינו תופס תשומת לב בכוח, אלא מושך אותה אליו ברכות שקטה. הקווים המלוטשים והנפילה המדויקת יוצרים תחושת יציבות פנימית, כאילו הגוף זוכר משהו שהשכל עוד לא הבין. תהל היא לא רק שמלה — היא הוויה. הוויה של אישה שמכירה את כוחה דווקא ברגעים שבהם אין לה מה להוכיח.